פסק דין
לפני תביעה שטרית שנדונה בסדר דין מהיר, לתשלום שלוש המחאות, בסך כולל של 43,500 ₪, שנמשכו על ידי הנתבעת לטובת לקוח הבנק, אשר הפקיד את ההמחאות בבנק לביטחון.
תמצית התביעה
מדובר בשלוש המחאות ע"ס 14,500 ₪ כל אחת, למועדי פירעון 25.11.07, 25.12.07 ו-25.1.08, שנמשכו על ידי הנתבעת לפקודת חברת פרוסיס טכנולוגיות בע"מ (להלן: "פרוסיס") ואשר הופקדו על ידה בחשבון הבנק שלה אצל התובע כהמחאות דחויות לביטחון. כנגד הפקדת ההמחאות קיבלה הנתבעת אשראי. מרגע סיחור ההמחאות לבנק, מתן האשראי מהווה תמורה בת ערך להמחאות. הבנק נהג בתם לב.
תמצית ההגנה
הנתבעת טוענת כי מר משה רביב הנו בעל זכות החתימה בחשבון הבנק של הנתבעת. פרוסיס, הנפרעת על פי ההמחאות, הנה חברה שמחציתה בבעלות בנו של משה רביב, מר דוד רביב (להלן: "דוד") ומחציתה בבעלות טלי ודב אנגלר (להלן: "דב"). דוד ודב פנו אל הנתבעת בבקשה כי תעמיד לרשותם שיקים טובה לצורך הצגתם בבנק מטעמים טכניים ביחסים שבין פרוסיס לבנק.
הנתבעת טוענת מספר טענות הגנה. האחת, כי מדובר בשיקים טובה שהוחלפו בין הנתבעת ולבין פרוסיס, אשר התחייבה כי לא ייפרעו או שתמורתם תוחזר לנתבעת במקביל לפירעונם בדרך של העמדת שיקים חליפיים של פרוסיס בחשבון הנתבעת וכי לא הייתה מערכת קשרים עסקית בין הנתבעת לפרוסיס. השניה, כי הבנק ידע או היה צריך לדעת על כך שמדובר בשיקים טובה. השלישית, כי פקידי הבנק אמרו לנציג הנתבעת כי השיקים מיועדים למטרות טכניות של כיסוי בטחונות פורמאלי לצורך נוהלי הבנק. הרביעית, כי הבנק פעל שלא כדין ובקנוניה עם דב בכל הנוגע למימוש השעבוד על הדירה שהיוותה ביטחון לחובות פרוסיס ואשר ערכה גבוה מהחוב של פרוסיס לבנק. חמישית, כי דב משך לעצמו למעלה ממיליון ₪ מכספי פרוסיס אשר הוא חייב בהחזרתם. השישית, כי הבנק הוציא לדב, ללא סמכות, כרטיס אשראי שבאמצעותו משך מכספי פרוסיס בסך של למעלה מ-200,000 ₪ ואשר היו מיועדים לממן את עסקת החלפת השיקים מול הנתבעת. לפיכך, יש לקזז את הסכום הנ"ל מכל סכום שייפסק כנגד הנתבעת בתביעה.
תשובת הבנק לטענות ההגנה
כעולה מתצהיר העדות הראשית של הבנק, הבנק טוען כי לא ידע ולא יכול היה לדעת כי מדובר בשיקים טובה וכי הדבר נודע לראשונה עם הגשת ההתנגדות. הנתבעת לא עמדה בחובת הפירוט ובחובת הראיה להוכיח כי מדובר בשיקים טובה. לגופו של עניין, השיקים נמסרו בגין חדר הקלטות שבנתה פרוסיס עבור הנתבעת ולא כשיקים טובה. מכל מקום, הבנק נתן ערך בגין ההמחאות ונטל אותן בתם לב, כשהן תקינות לפי מראן ועל כן הנו אוחז כשורה. אין זה מעניינו של הבנק מה היה ביחסים שבין הנתבעת לפרוסיס. כמו כן, טוען הבנק כי גם אם מדובר בעסקת החלפת שטרות, הנתבעת קיבלה תמורה בדמות השטרות שנמסרו לה כנגד ההמחאות נשוא התביעה, גם אם השטרות האמורים שקיבלה הנתבעת, לא נפרעו. טענות הנתבעת בדבר השעבוד והמשיכות של דב אינן רלוונטיות לתביעה דנן והבנק פעל כשורה בכל מקרה, מה גם שהנתבעת לא ציינה כי פעלה משפטית כנגד דב או פרוסיס בגין מעשיהם ומחדליהם הנטענים. הבנק נותן משקל לכל הבטוחות וקיומו של שעבוד על הדירה אינו גורע מתוקפם של השיקים כביטחונות. הבנק מכחיש מכל וכל כי טען שהשיקים נמסרים כבטוחה למראית עין. כמו כן, משה רביב מעולם לא סיפר לבנק שהוא קשור בדרך כלשהי לנתבעת.
דיון
בתיק זה שמעתי את עדותה של גב' דלית אשל, מנהלת סניף הבנק בתקופה הרלוונטית. כמו כן, שמעתי את עדותם של משה רביב ודוד רביב.
שיקים טובה ויחסיה של הנתבעת עם הנפרעת
עסקינן בתביעה שטרית בין צדדים רחוקים. הבנק טוען כי הנו אוחז כשורה. משמעות הדבר, כי אם יוכיח הבנק כי נתן תמורה בת ערך בתם לב וקיבל לידיו המחאות תקינות על פי מראן, יהיה מקום לקבל את התביעה, גם אם לנתבעת טענות הגנה טובות כנגד הנפרעת (פרוסיס) (ראה בעניין זה שלום לרנר, דיני שטרות, שם בעמוד 257)).
זאת ועוד: אם יסתבר כי אין לנתבעת טענת הגנה טובה כנגד ההמחאות ביחסים שבינה ולבין פרוסיס, דין התביעה להתקבל ולו בשל כך, גם אם הבנק לא נתן תמורה כלשהי בגין ההמחאות (ראה בעניין זה שלום לרנר, דיני שטרות, שם בעמוד 258). כידוע, הנטל להוכיח קיומה של טענת הגנה טובה מול הנפרע חל על הנתבע השטרי (ראה ע"א (ת.א.) 1527/07 מוסדות נירים ירושלים בע"מ נ' בצלאל ירון (פורסם בנבו))
ואילו הנטל להוכיח את יסודות האחיזה כשורה, חל על התובע השטרי (ראה ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, פ"ד לח(4) 281).
ומן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי השיקים נמסרו כשיקים טובה ובכל מקרה לא עלה בידיה להוכיח כי לא קיבלה תמורה בגין ההמחאות.
לבד מהטענה שנטענה בתצהירם של משה ודוד, לא הובאה ראיה ממשית לכך שמדובר היה בעסקאות של שיקים טובה. הנתבעת לא פירטה אילו שיקים קיבלה כנגד השיקים נשוא התביעה. הנתבעת למעשה לא טענה כלל כי קיבלה שיקים כאלה. יחד עם זאת, לפי גרסתה, פרוסיס התחייבה כי השיקים לא ייפרעו או שתמורתם תוחזר לנתבעת במקביל לפירעונם בדרך של העמדת שיקים חליפיים. עדיין לא מצאתי בתצהיר שתמך בהתנגדות, התייחסות של משה רביב לגבי גורלם של ההמחאות נשוא התביעה. האם לגבי אלה, הסידור היה אי פירעון או קבלת שיקים חלופיים. הנתבעת לא צירפה מכתב כלשהו שלה אל פרוסיס, לא כל שכן מכתב שבו מועלות טרוניות לגבי פירעון ההמחאות או לגבי אי מתן שיקים חליפיים או לגבי עסקה של שיקים טובה. בנסיבות אלה, לא די בהצהרה סתמית של הנתבעת בדבר העברת השיקים כשיקים טובה, כדי שטענה זו תתקבל.